מעמדה של הגרפולוגיה המשפטית בבתי המשפט

בתקופה האחרונה מעמדה של  הגרפולוגיה המשפטית תפס מקום נכבד כחלק  שימושי לאבחון ופענוח והיא  משמשת ככלי עזר בשירות מערכת המשפט ועוסקת באימות והשוואת כתבי-יד וזיופי חתימות. הבדיקה היחידה בנושאים אלה היא בעזרת אבחון של גרפולוג או מומחה לכתב-יד, אשר חוות דעתו תאשר ותקבע האם כתב היד או החתימה נכתבה ע"י אותו אדם, או זויפה.

כיום, בית המשפט נוטה להשתמש בבעלי מקצועות שונים וההכרה במקצוע הגרפולוגיה ובגרפולוג המומחה, תפסה מקום אמין ומכובד. ניתן ללמוד מדברי כבוד מ"מ נשיא ביהמ"ש העליון, השופט זוסמן, כבר לפני 35 שנה, שקבע כי "מקצוע הגרפולוגיה הגיע היום לדרגת מדע שימושי ואין עוד להטיל ספק בכושרו של הגרפולוג לגלות זיופים". יחד עם זאת, תמיד קיימת סכנה וחשש שחוות הדעת נוטה לבעל הדין שהזמין את המומחה. כל אלה חייבים להיות שיקולים שהשופט צריך להביא בחשבון".

ישנם שתי אפשריות למינוי מומחה גרפולוגי משפטי:

  1. על ידי מינוי של מומחה מטעם ביהמ"ש.
  2. מינוי גרפולוג (באופן פרטי) לכל אחד מהצדדים לשם הגשת חוות דעת משפטית גרפולוגית.

על מעמדו המיוחד של מומחה מטעם ביהמ"ש נמצא בתקנות סדר הדין האזרחי בסעיף 130 (ב) (ג): "מונה מומחה מטעם ביהמ"ש והוגשו באותו עניין גם חוות דעת מומחים מטעם בעלי הדין, לא ייחקרו המומחים מטעם בעלי הדין, אלא אם הודיע בעל הדין על רצונו לחקור אותם…"

"מונה מומחה מטעם ביהמ"ש בהסכמת בעלי הדין, יראו הסכמה זו כהסדר דיוני…"

זאת אומרת, כל אחד מהצדדים יגיש את חוות דעתו, במידה ולכל מומחה תהיה טענה שונה או סוטרת אחת את השנייה, ימנו מומחה מטעם בית המשפט והוא יקבע ויצודד באחת מחוות הדעת של המומחים ולכן החלטתו תהיה מקובלת על שני הצדדים.

שאלה – כיצד ביהמ"ש מקבל החלטה במידה וקיימים מספר חוות-דעת מקצועיות, כיצד עליו לנהוג ואיזו חוות דעת להעדיף?

בדרך כלל ביהמ"ש מעדיף את חוות הדעת של המומחה שמונה על ידו, אך לעיתים מדובר בריבוי מומחים עם דעות שונות. ביהמ"ש מאמץ את הגישה הנכונה והיא לקבוע בשאלה, האם דעתו של המומחה מתחברת  ומתיישבת ביותר עם מכלול הראיות, העדויות והעובדות שהובאו בפניו.

לעיתים השופט/ת לא מתרשם מעדות המומחה, שמונה מטעמו מכמה סיבות:

  1. חוות הדעת לא מספיק מסודרת או ברורה.
  2. הדרך שבה הגיע למסקנה אינה מאפשרת לכל אחד להבין את המשמעות בצורה חדה וישרה כפי שהגיע המומחה למסקנה שלו.
  3. במידה וישנם סטירות וחוסר אחידות בחוות הדעת. (השופט יעדיף שלא לקבל את חוות הדעת הגרפולוגית המשפטית למרות שהוא מינה אותו).

בעניין זה, ראה דברי כב' השופטת רחל ערקובי, מביהמ"ש השלום בת"א:

"אין זו הלכה כי יש לקבל חוות-דעתו של מומחה מטעם ביהמ"ש כעובדה גמורה. נאמר כי תפקידו של המומחה לסייע לביהמ"ש וכי אם סוטה ביהמ"ש מהאמור בחוות הדעת שניתנה ע"י מומחה מטעמו, ישנו צורך בנימוקים "כבדי משקל".

כאשר ביהמ"ש בודק האם נימוקים "כבדי משקל" אלה התממשו, עליו לבדוק לא רק את עדותם של הצדדים ותצהיריהם, אלא גם את עדותו וחקירתו של המומחה שמונה".

שאלה – לפי איזה קריטריונים מחליט ביהמ"ש לפסוק בהתאם לחוות דעת גרפולוגית?

חשוב לציין שחוות דעת גרפולוגית חייבת לכלול סדר קבוע כפי שמקובל והמומחה חייב להבין שהשופט הוא לא גרפולוג מומחה ולכן הפשטות, השקיפות ויכולת עומק ההסברים והדוגמאות, הם חלק מאוד משמעותי בחוות הדעת, ולכן חשוב מאוד לערוך צילומים מוגדלים אשר יעזרו להסביר טוב יותר את המסקנה הסופית של המומחה. בנוסף ישנם 3 נקודות מרכזיות וחשובות בכתיבת חוות הדעת ויש צורך להביא מסמכים שאין עליהם עוררין כגון:

  1. דרכון של בעל החתימה השנויה במחלוקת.
  2. מסמך המקורי שבו ישנה חתימה השנויה במחלוקת.
  3. להזמין את האדם שהחתימה שלו שנויה במחלוקת ולערוך הכתבה למול הגרפולוג או עו"ד.

שאלה – האם הגרפולוג המומחה יכול לאבחן זיוף חתימה, כאשר אין הוא יודע את שפת הכותב?

לעיתים קרובות מגישים לי חתימות בשפה לועזית כמו ערבית, אנגלית ועוד.. הגרפולוג אינו חייב לדעת את השפה שבה רשומה החתימה וזאת בשל כך שהבדיקה מתבצעת בצורה טכנית ולא בניתוח אישי של האדם. בנוסף, ישנה השוואה בין עיוות קווים ומעצורי כתיבה, הנובעים  מחוסר רציפות בכתב יד של החותם לעומת החתימות שהובאו להשוואה בחוות הדעת. אי לכך,  אי ידיעת השפה אינה פוגמת או מחלישה את חוות הדעת.

שאלה – האם ע"פ החוק ישנה זכות לחקור את הגרפולוג המומחה?

כאשר מוגשת חוות דעת גרפולוגית מקצועית מטעם מומחה ביהמ"ש או מטעם אחד הצדדים וישנה מחלוקת לגבי מסקנתו של המומחה, ישנה אפשרות לבקש מביהמ"ש/בוררות לזמן את המומחה לחקור אותו על חוות דעתו הגרפולוגית המשפטית. הטענות או השאלות עלולות לערער את המומחה ולכן על העו"ד לנהוג בנימוס, עדינות ולא בצורה אגרסיבית. לעיתים קרובות השאלות הופכות להיות ישירות ואפילו בלתי קשורות לחוות הדעת וכל זאת על מנת לערער את הביטחון העצמי של המומחה. כמובן שלמומחה חשוב מאוד לומר את האמת משום לעיתים קרובות הוא עלול 'ליפול' בזכות התשובות שענה, כך שבעצם השופט/ת מתרשמים מתשובותיו של המומחה ולאחר מכן בוחרים האם לתמוך בחוות דעתו או לא.  ללא ספק ההחלטה הסופית היא של בית המשפט.

ברצוני לתת מספר דוגמאות לנושא הנ"ל:

  1. ישנה שאלה מאוד רלוונטית והיא, האם המומחה ראה את הדף המקורי של החתימה השנויה במחלוקת במידה והוא נמצא כמובן. החוקר מביא הוכחה מקצועית מתוך הספרות המקצועית: "תסכים איתי שאת לחץ הכתיבה יש לבדוק בכלים כמו מיקרוסקופ או הגדלות מחשב, כדי לבדוק את עובי הדיו? אם לא בדקת את המקור, תוכל לספר לי כיצד רשמת בחוות הדעת שלך מה מידת הלחץ או איכות הקו  ועובי כתב היד? האם ניתן לבדוק זאת ע"י דף שהוא לא  מקורי?"

  2. שאלה נוספת מאוד רלוונטית היא, האם המומחה ביקש לערוך הכתבה למי שטוען שחתימותיו זויפו? החתימות חייבות להיות על דף עם לוגו של המומחה (גרפולוג, עו"ד) ובנוסף צילום ת.ז או רישיון נהיגה לזיהוי מבצע ההכתבה. לעיתים בשל לחץ של זמן מדלגים על השלב הנ"ל ולדעתי המקצועית הוא מאוד קריטי.

כב' השופט העליון תיאודור אור התייחס לנושא בפס"ד ע"א 1986/92 מדינת ישראל נ' פואד אסעד קנג' פ"ד נ (1) 499:

"כשמתעוררת שאלה בדבר אמיתות חתימה, רצוי להיעזר בחוות דעת של גרפולוג מומחה וביהמ"ש רשאי לקבל את עדות המומחה או לדחותה כולה או מקצתה. סמכות ההכרעה לעולם נשארת בידיו…"

מוסיף ומסכם כב' הנשיא השופט שמגר: "אין להעביר לגרפולוג את כוח ההכרעה לעניין אמיתות החתימה; בכל מקרה ביהמ"ש הוא המחליט אם לתת אמון בחוות דעתו של המומחה, איזה משקל אם בכלל יש לייחס לה ומה המסקנה הסופית העולה משקלול חוות דעת זו עם שאר הראיות שבתיק."

ראה: ע"א 5293/90 בנק הפועלים נ' שאול רחמים פ"ד מ"ז (3) 240, 262-3

שאלה – האם כאשר הוגשה חוות דעת גרפולוגית משפטית מקצועית לבית המשפט ובדיון הוגשו דוגמאות חתימה נוספות, האם בית המשפט אמור להתייחס אליהן?

לעיתים נוצרת סיטואציה שבה המומחה לא קיבל את כל החומר הדרוש, או שהיה צריך להמתין למסמך המקור ממוסד מסוים אולם הוא כבר ביצע את חוות הדעת, האם ביהמ"ש יפסול את חוות דעתו של המומחה? לעיתים קרובות אני נתקל בקשיים להשיג את המסמך המקורי מהצד השני מכל מיני סיבות.

בסיטואציות מסוימות המקור אינו נמצא אלא רק צילום וישנם לחצים משני הצדדים. השאלה היא, האם השופט/ת מחליטים האם המסמך הוסתר או נעלם מטעם המומחה בתום לב,  או שישנה כוונה להעלים ראיות מהצד שמנגד על מנת לזכות במשפט. האפשרות לפסול את חוות הדעת מוטלת על השופט/ת.

לדעתי המקצועית, כדי לא להגיע לסיטואציה כזאת, יש צורך שעורך הדין ישלח מכתב בצורה מסודרת לגבי כל המסמכים שהוא צריך להעביר למומחה ואז תימנענה סיטואציות שכאלה.

רע"א 6116/97 אברהם שוחט נ' ציון מ' תק-על 97 (3) 1051, רע"א 3011/94 אלפסי נ' הדר חברה לביטוח תק-על 94 (2) 1973, רע"א 3358/9 סהר ביטוח נ' ציון תקדין עליון 2903 (3) 91 ) (לשאול מס')